עברנו לאילת כזוג צעיר עם ילדה קטנה. ההורים של שנינו גרים בעיר ואחרי שנים רבות של מגורים במרכז החלטנו לחזור לגור ליד המשפחה כדי שלבת יהיו סבים וסבתות קרובים. האתגר האמתי היה מציאת עבודה מתאימה עם שכר הולם, כמו העבודות שבהן עבדנו בעבר. דן מצא עבודה כמהנדס בחברה מקומית ואני לא הצלחתי למצוא את עצמי מבחינה מקצועית וקיבלתי רק הצעות לעבודות סטודנטים שכבר לא מתאימות לגילי ולמצבי המשפחתי.
ואז זה קרה
לאחד מהאירועים החברתיים שאליהם הוזמנו הבאתי עוגת שמרים תוצרת בית. התגובות היו מטורפות וחזרתי הביתה עם הזמנות לשמונה עוגות נוספות. הדברים התגלגלו ומיום ליום מצאתי את עצמי עם עוד ועוד הזמנות עד שהבנתי שצריך להשתדרג ולרכוש ציוד מקצועי.
חסכון במקום הלוואה
שמתי עין על תנור חצי תעשייתי גדול שיכול לסייע לי להכין 4-5 עוגות בבת אחת אבל כשבדקתי עלויות הבנתי שאצטרך להוציא קרוב ל 10,000 ₪ שממש לא היו לנו.
התלבטנו יחד, דן ואני, אם כדאי לקחת הלוואה ולקנות את התנור מתוך אמונה שנוכל להחזיר את הכסף תוך כמה חודשים עם צמיחת העסק ובסוף החלטנו שלא לקחת סיכון ולקנות את התנור רק כשיהיה לנו כסף עבורו, גם אם המשמעות הייתה שאצטרך לעבוד יותר שעות כדי לספק את כמות ההזמנות.
סימנתי מטרה, כמו שאני אוהבת, חסכנו איפה שאפשר ושמנו בצד 2,000 ₪ בכל חודש. נהניתי לראות את הסכום צומח ואחרי 5 חודשים רכשתי את התנור בגאווה גדולה ובתחושת סיפוק שאין כמוה. העסק ממשיך לצמוח ואנחנו כבר מסמנים את המטרות הבאות.