שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא. כבכל שנה, נוסף לניקיונות ולמהומת הסדר בבית, אנחנו נקראים לקיים את המנהג היהודי העתיק: קמחא דפסחא (מארמית: קמח הפסח). מהחיטים שנשמרו לאפיית המצות, נהגו יהודים להפריש חלק לעניים. עם הזמן התרחבה הדאגה לכלל צורכי הסדר.

כל הפוקד את רשתות השיווק והקניונים יכול להיתקל במודעות המזכירות לא לשכוח את הנזקקים ומעוטי היכולת ולתרום סלי מזון, ארוחות ליל סדר וכדומה. יש המגדילים ומבקשים מהציבור לתרום גם ביגוד והנעלה, כדי שגם אלה שאין ידם משגת יזכו להיכנס אל החג מתוך שמחה.

אכן, מנהג מבורך, ועם זאת, יש במנהג הזה משום הסטה של הדיון הציבורי אודות העוני למחוזות רגעיים ועכשוויים. הנה העני עומד נגד עינינו ומפריע לנו להיכנס אל החג בתחושה טובה, אז אנחנו מעניקים לו סל מזון כדי שיזוז מדרכנו ונוכל להתמכר לחגיגת הקניות.
אבל, וכאן בא ה'אבל' הגדול, האם שינינו את המצב? העני – אם היה רעב קודם, נותר רעב אחר כך, כלומר ביום שאחרי סל המזון; ואם לא היה רעב, אבל בתחומי חייו האחרים הוא עני – הרי שלא הועלנו לו ממש.

נדמה, שמרוב התעסקות ב"סל המזון" וב"קמחא דפסחא" שכחנו להביט בתמונה הכללית. המטרה אינה להגדיל את כמות המקבלים אלא להקטינה. האם בבואנו להעניק תמיכה, לחלק סלי מזון, נבדוק אם אלה שקיבלו בשנה שעברה יצאו ממעגל העוני ואינם מקבלים יותר סלי מזון? האם נדאג שאלה המקבלים היום תמיכה, לא יגיעו לקבל סל מזון בשנה הבאה? השאלה המרכזית, היא האם האנרגיה המושקעת במבצעים הרבים ובהתגייסות הציבורית הברוכה – מביאה תוצאות?

הסוגיה העיקרית היא כיצד רותמים את האנרגיות החיוביות הללו ואת הסיוע הגדול לאוכלוסיות החלשות למטרות ארוכות טווח ולעשייה רציפה?
הנזקקים אינם נושעים לא מסלי מזון ולא ממבצעים מבורכים חד פעמיים, המותירים אותם באותו המצב שהיו קודם. יש לשלב את הנתינה החומרית יחד עם נתינת כלים בסיסיים לאוכלוסיה הענייה, כיצד לנהל את הכלכלה האישית, לדעת לשלוט בחשבון ההוצאות וההכנסות, לעמוד מול הרשויות השונות – בנק, עירייה, מס ועוד – ולצאת לדרך חדשה שיש בה תקווה וביטחון לעתיד יציב יותר.

המטרה המקורית של מנהג קמחא דפסחא היתה לאפשר לכולם להסב לסדר כשהם בני חורין, לפחות ללילה אחד, חופשיים מדאגות חומריות. יש לקחת את המטרה הזאת צעד נוסף קדימה ולעזור לנזקקים להיות בני חורין גם בהמשך השנה, כדי שלא לכבול את המקבל לגורלו הקשה ולהפוך אותו לנזקק תמידי.

אין הכוונה שלא לתת לנזקק; עלינו לתרום בנדיבות ולאפשר לכל אחד להסב לסדר עם המצרכים הראויים בכבוד ומתוך שמחה. אבל יש להתייחס לכך כאל עזרה ראשונה שהיא, כידוע, עזרה לטווח קצר – חייבים לספק אותה ללא ספקות ושהיות.

בד בבד, יש לחשוב על הטווח הארוך, איך משקמים את הנזקק באופן שמצבו הקבוע יהיה אחר לגמרי ממצבו הנוכחי. נזכור שהחרות האמיתית היא לאפשר לו להשתחרר לגמרי ממצבו הכלכלי הקשה. העזרה צריכה להיעשות מתוך חשיבה כוללת – לא באמצעות גמילות חסד חד פעמית, אלא בהקניית הכלים הנכונים ובאמצעות הדרכה מועילה. זה אפשרי בהחלט.

או אז נוכל להסב לסדר ולהזדהות עם דברי ההגדה: "השנה [אנחנו] עבדים; לשנה הבאה [נהיה] בני חורין".

למתן תרומה, היכנסו עכשיו

מאמרים קשורים

ארוחת ליל הסדר ל-10 איש ב-400 ש"ח
ארוחת ליל הסדר ל-10 איש ב-400 ש"ח

תפריט עשיר וטעים לארוחת חג חסכונית קרא עוד על ארוחת ליל הסדר ל-10...

האם אנחנו בני-חורין כלכלית?
האם אנחנו בני-חורין כלכלית?

| כתב/ה: נעמי לרך

יוצאים מעבדות לחירות בחג הפסח קרא עוד על האם אנחנו בני-חורין...

דואר אלקטרוני






איפוס סיסמא



אינך רשום? אנא מלא את השדות הבאים
הרשם ויהיה אחד מאלפי החברים שלנו, אנו מתחייבים לתכנים הולמים ומותאמים אישית עבורך, כמו כן תוכל להגיב באתר ולשלוח סיפורים.

בחר תפקיד

פעמונים עונים
בשירות "פעמונים עונים" תוכלו לקבל מענה לשאלות בנושא כלכלת המשפחה.

לידיעתכם, המידע והתשובות הניתנות הינם כלליים וחלקיים בלבד ואינם באים להחליף ייעוץ אישי מקצועי, המבוסס על נתוניו האישיים של הפונה. אם החלטת לפעול על בסיס מידע זה, חלה עליך האחריות המלאה והבלעדית לפעולתך ותוצאותיה ולא תחול כל אחריות על ארגון פעמונים או מי מטעמו.

צור איתנו קשר / אנא מלא את השדות הבאים