תקציר
המדיניות בנושא עוני בישראל השתנתה תכופות בעשורים האחרונים, בפרט בנוגע לסיוע חומרי לאנשים בעוני. בשנים הראשונות למדינה הופקד הסיוע הכספי לאנשים החיים בעוני בידי לשכות הסעד. בשנות השמונים, עם הפעלת תוכנית הבטחת הכנסה, הועברה האחריות לידי המוסד לביטוח לאומי. בראשית שנות האלפיים הביאו שינויי מדיניות לירידה חדה בגובהו של סיוע זה ובהיקף המקבלים אותו, ובד בבד נעשו מאמצים ניכרים להניע את האוכלוסייה הענייה להשתלב בשוק העבודה. למרות מאמצים אלו, שיעור המשפחות העניות נותר גבוה במיוחד ועומד על כמעט חמישית (4.18 אחוזים) מהמשפחות בישראל. בעשור האחרון ניכר שינוי נוסף במדיניות כלפי עוני. לצד קצבאות הביטוח הלאומי נעשה מאמץ לספק לאנשים החיים בעוני מענים טיפוליים מקיפים, ובכללם סיוע חומרי, באמצעות עובדים סוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים. מדיניות זו, אשר באה לידי ביטוי בולט בתוכנית "נושמים לרווחה" של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושל ג'וינט-אשלים, מציעה טיפול אינטנסיבי והוליסטי במשפחות, הכולל קידום מיצוי זכויות, סיוע בהשתלבות בשוק העבודה וכן סיוע חומרי. עבודה זו בוחנת את השינויים במדיניות ביחס לאנשים החיים בעוני במהלך ארבעת
העשורים האחרונים ואת הגורמים להם, ובפרט את הרחבת האחריות לטיפול ולסיוע למשפחות אלו במחלקות לשירותים חברתיים. עוד כוללת העבודה ניתוח של מאפייני המשתתפים בתוכנית "נושמים לרווחה" ובחינה של דפוסי השימוש בסיוע החומרי בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות. על סמך הממצאים מוצעים כיוונים אפשריים לשיפור מערך הסיוע החומרי כאמצעי מדיניות למאבק בעוני.
